ניר ח"ן נ' ראובן

החלטה

א. רקע וטענות הצדדים

1.המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש (להלן: "המושב") נוכח האישור שנתן ועד המושב להשכרת חלקת אדמה בבעלותו לחברת מ.שושן הובלה אקולוגית בע"מ (להלן: "חברת מ.שושן"). באותה חלקה הוקם אתר אשר בו מאוחסנים בין היתר פגרי עופות. האתר מהווה, לטענתו, מפגע תברואתי, מפיץ ריח רע ופעיל במשך כל שעות היממה ועקב כך פוגע באיכות של המבקש המתגורר בסמוך לאתר וגורם לו ולמשפחתו לסבל רב. המשיב טען, כי על אף פנייתו לוועד המושב ועל אף הבטחות אשר ניתנו לו ששעות הפעילות של האתר תוגבלנה וכי לא יאוחסנו בו פגרי עופות, הבעיה לא טופלה מזה יותר משנה. המשיב תבע את המושב על הנזקים שנגרמו לו ולמשפחתו מהפעלת האתר, מאחר והריח הרע והמשאיות אשר חוצות בסמוך לביתם במשך כל שעות היממה, מטרידות את מנוחתם והם אינם יכולים לעשות שימוש בחצר, לפתוח את חלונות הבית וכד'. המשיב אשר התגורר ברחובות בסמוך למקום עבודתו ובסמוך למשפחתו, נאלץ לשוב לביתו שבמושב לאחר שלא ניתן היה למצוא שוכר אשר ישכור את הבית לאור המפגע באתר.

2.המושב טען להגנתו כי אין כל יריבות בינו לבין המשיב. ועד המושב אכן נתן אישור להשכרת האתר לחברת מ.שושן, אך זאת בכפוף לכך שיחתם הסכם ויעשה בו שימוש למטרות חקלאיות בלבד. בפועל, לא נחתם כל הסכם בין המושב לחברת מ.שושן והיא אף אינה משלמת דמי שכירות עבור שהותה באתר. כמו כן, הקרקע עליה הוקם האתר אינה בבעלות המושב, אלא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, משכך הטיפול בכל פלישה הינה בסמכותו. עוד נטען כי חוות דעת מקצועית של מועצת לכיש קבעה, כי אין מפגע תברואתי במקום וכי היה על המשיב לקחת בחשבון שבמושב פועלים ענפי חקלאות שונים העלולים להוות מטרד.

3.בדיון שהתקיים ביום 10.7.2013 בבית המשפט קמא, חזר המשיב על טענותיו, כי המושב הוא שאחראי מטעם המנהל על החלקה והוא זה שהשכיר אותה לחברת מ.שושן. נציג המושב הסביר, כי אין מחלוקת בנוגע לכך שבאתר מאוחסנים פגרי עופות וכי חברת מ.שושן פלשה לחלקה ללא כל הסכם. עוד צוין כי אביו של השוכר בחברת מ.שושן חבר בועד המושב.

4.בית המשפט קמא קבע בפסק דינו, כי למושב אין אחריות ישירה לטיפול במפגעים תברואתיים או בעסקים הפועלים בלא רישיון, אך מצא כי המושב התעלם מן המתרחש בתחומו ובאופן ספציפי מן הפלישה לשטח. בכך יש למעשה העלמת עין מן הפלישה אשר מצדיקה פיצוי של המשיב בגין עוגמת נפש שנגרמה לו. על כן חייב בית המשפט את המושב לשלם למשיב סך של 6,000 ₪ .

כנגד פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

5.בבקשת רשות הערעור חזר המושב על טענותיו להיעדר אחריות תוך שהדגיש, כי שגה בית המשפט קמא בכך שפסק שעל המושב לשלם למשיב פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו, וזאת לאחר שקבע כי אין למושב אחריות ישירה לנזקים שנגרמו למשיב. לפיכך, מי שהינו האחראי הישיר לנזק, הוא זה אשר צריך לשאת בתשלום הפיצוי. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע שעל המושב היה להגיש הודעת צד ג', כאשר מדובר בהליך אשר הינו בגדר רשות בלבד.

ב. דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא מצאתי, כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיב, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984.

7.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)).

8.עוד נקבע, כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (ס' 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984), וזאת לאור ייחודיות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. משכך נפסק, כי ההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה: "העקרונות אשר לפיהם יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, צריכים להיגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט זה, שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה, שבו אין מרשים בדרך כלל הופעת עורכי דין ושבו מדובר על סכסוכים בסכומים נמוכים יחסית. רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמ' 853).

9.בענייננו, בית המשפט קמא שמע את הצדדים באריכות, בחן את המסמכים והעדויות השונות אשר הובאו בפניו. לאחר בחינת כל האמור והוראות הדין הנוגעות לעניין, מצא בית המשפט כי למושב אומנם אין אחריות ישירה לנזקיו של המשיב, אך עם זאת עליו לשלם למשיב פיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו בשל התמשכות המצב, הנובעת אף מהתעלמותו של המושב מן המתרחש בשטחים בתחומו. מכאן, שהפיצוי אשר הוטל על המושב, הינו בשל אחריותו הוא כפי שפורט בפסק הדין. גם אם אין המדובר באחריות ישירה לעצם המפגע או לאי פינויו, הרי שהמושב אחראי לעוגמת הנפש שנגרמה למשיב בשל התעלמותו מן המתרחש. מחדלו של המושב, בכך שלא פעל בדרך כלשהי לטיפול במתרחש בתחומו ולא פנה לגורמים המתאימים לפעול לסילוק האתר משטח המושב(כשהוא מודע למפגע, לפלישה ולתלונות המשיב), תרמה להימשכות סבלו של המשיב. בית המשפט התרשם, כי המושב לא עשה כל שביכולתו לסייע למשיב ובמובן מסוים העלים עין מן המתרחש, בעוד שהיה ביכולתו לפעול בעניין ולסייע למשיב, כפי שנעשה רק לאחר שהוגשה התביעה, ומכאן מצא לנכון להורות על אותו פיצוי.

10.יתרה מכך, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אשר נקבעו על ידי הערכאה המבררת, אשר היא זו אשר שמעה את העדים והתרשמה מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר, כאשר מדובר בזכות שאינה מוקנית למבקש להתערב בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. במקרה דנן, בית המשפט שמע את העדים, התרשם מן המסמכים שהונחו בפניו ויש ליתן את המשקל הראוי להתרשמותו מן הראיות כבסיס למסקנותיו המשפטיות.

11.בשולי הדברים אוסיף, כי אכן מקובלת עלי טענת המבקש שלא ניתן לזקוף לחובתו את העובדה שבחר שלא להגיש הודעת צד ג', אשר הינה בגדר רשות. עם זאת, לא בכך העיקר ולא בשל כך ראה בית המשפט לחייב את המבקש בפיצוי, אלא כפי שצוין לעיל בשל התעלמותו המתמשכת מן המתרחש בתחומו ומסבלו של המשיב.

12.לאור כל המקובץ, לא מצאתי כל עילה המצדיקה התערבות, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

מאחר ולא התבקשה תגובת המשיב - אין צו להוצאות.

העירבון על פירותיו יוחזר למבקש.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.